Hebreo titulo.PNG
Amazon logo.png
Yo libro.jpg
WhatsApp Image 2021-07-30 at 17.22.12.jpeg

 

פרולוג:
[ ה א ר נ י רי ה קה]
בשורות הבאות אסביר מדוע בחרתי ר ככותרת לנו ל ב ה לה את השם * ר א ס ס ר פ נ ר ס נסה בטנג'יר.
ל א ר ס ל פ נ ר ר נסה ' צ'אפו י רי נפטרה בגיל ארבע עשרה בטנג'יר; או ה לם היא עדיין נמצאת בינינו ומנהלת שיחות עם ה א ר נ י רי ה קה,
*הסו ר ב י רינו י נ ל ייטו שלה. אני כותב לא רק את זכרונותיהם של אנשי טנג'יר, אלא גם את דעותיהם, כמו שחוותה
וממשיכה לחוות אותם ל א ר ס ל פ נ ר ר נסה במשך יותר ממאה שנות י היו ה תה בינינו. הנו ל ב ה לה מורכבת מפרקים קצרים , שבהם
ל א ר ס ל פ נ ר ר נסה מספרת ל ה א ר נ י רי ה קה דברים, והוא, שגם מחבר שורות אלו, מספר וחולק את חויות נוף ילדותו וצעירותו
בטנג'יר (עודני ממשיך להיות ילד למרות כמעט שבעים שנותי).
כדי להבחין מי מדבר מבין השניים, שמם יופיע בסוגריים […]. אספרנסה מדברת תמיד בגוף ראשון ומספרת את
תחילתו של כל פרק, ואני (אנריקה) אחראי על הסופים, כך יוצא שלפעמים גירסאותינו קצת סותרות מה שגורם
לחילוקי דעות זניחים.
משפחת צ''אפו י רי הייתה משפחה טנג'יראית (במלוא מובן המילה) ממוצא אנגלי, משפחה בעלת עושר רב שירדה
מנכסיה, שלא להגיד, נותרה ללא כלום. האחוזה י וי ה לה ל אאו ה ח ר נ ה ייה, עם החצר הגדולה של יותר משלושים אלף מטרים,
הפכה לשלושה בניינים מפלצתיים, וזאת על אף התצפית המופלאה אל מפרץ גיברלטר שהשתמרה היטב.
[אלסרפלרננרסה]
תודה לך ה א ר נ י רי ה קה על ההקדמה, היא גורמת לי להיזכר ביותר ממאה שנותי בעולם הזה, עולם שבו חזיתי כמעט בכל
הטוב כמו גם ברע שקיימים בבן האדם; היכולת שלי לתקשר אתך מאפשרת לי לא רק להיזכר אלא גם להרגיש שאני
כאן, שאני רואה את כל המשפחה, את החברים ואת החברים של החברים, רשימה אינסופית, אבל אינני מסוגלת
לראות את העתיד, אפילו לא לדמיין אותו, נדמה שמישהו או משהו מונע זאת ממני.
אתמול ראיתי אותך בביתו של בן אחותי ל אאו ה ח ר נ ה ייה; הוא נראה זקן, כיאה למישהו שכבר חגג תשעים ושתיים שנים,
הוא סיפר לך על הנסיעות שהם עשו לאירופה של שנות השלושים, תמיד באוניות יוקרה מרהיבות, לכן אני מבקשת
ממך שתשים תמונה של אחת האוניות האלו ושתחפש ביומן המסע שגיסי, ל א י מי ר ל ה יאנו ר. ' מא ר ר ל צ'נהה, כתב לאורך הדרך.
אני יודעת שיש לך העתק של המחברות הללו.
אתה אומר לי שבקרוב תסיים את הנו ל ב ה לה ושהיא תפורסם כספר ' ט ר ר י די ר ציו ה נ י לי, מנייר, ומאחר שלכל הקוראים יש טלפון
נייד הם יוכלו לראות את הסרטונים, את התמונות ולשמוע את הקולות שדף נייר לא מסוגל להמחיש. אני לא ממש
מבינה איך הולך לעבוד כל מה שאתה מתאר לי על קישור או קוד סריקה שדרכם אפשר לראות את כל התמונות,
הסרטונים והצלילים, אני מחכה בקוצר רוח לספר ולהיכרות מקרוב עם נפלאות הטכנולוגיה.
מספרדית תיקרוהה Esperanza*
מספרדית

Prefacio

[Enrique]

En las siguientes líneas explico el motivo del título de la novela «Esperanza en Tánger».

Esperanza Chappory falleció a los 14 años en Tánger; pero todavía está entre nosotros, y habla con su sobrino nieto Enrique. Estoy escribiendo no solo memorias de tangerinos sino también sus opiniones de lo que Esperanza ha visto y sigue viendo en estos más de 100 años de su estancia entre nosotros. La novela se compone de cortos capítulos en donde Esperanza le narra cosas a Enrique y este (autor de la novela) cuenta vivencias de su niñez y su juventud en Tánger (sigo siendo niño a mis casi 70 años). 
Para distinguir quien habla pongo entre corchetes su nombre […]. Esperanza siempre habla en primer lugar y cuenta el principio de cada capítulo, y yo (Enrique) me encargo del final, de forma que a veces hay pequeñas discusiones y contrastes de pareceres.
La familia Chappory era Tangerina (así, con mayúscula) de origen inglés, de gran fortuna y luego venidos a menos, por no decir «a nada». La gran mansión Villa Eugenia, con sus más de 30.000 metros de jardín se ha convertido en tres horripilantes edificios, aunque mantienen la maravillosa vista al estrecho de Gibraltar.